מלחמה, כלכלה ופוליטיקה

הקרב הביטחוני – על המערכה בדרום: "הסיוע ההומניטרי ללא התנייה בביקור הצלה"א אצל החטופים הוא שגיאה קשה", על המצב בצפון: "אני מוטרד, הזמן לא פועל לטובתנו", על המציאות ביו"ש: "הרש"פ היא הבעיה ולא הפיתרון" • הקרב הכלכלי – על סדר העדיפויות הראוי: "מקצצים בהוצאות ולא בהשקעות", על התוצאה הסופית: "קיבלו את עמדתי, אני מודה לכולם" • הקרב הפוליטי – על צירוף גנץ: "מהלך נכון ומבורך", על הנדרש בעתיד: "להרחיב את קבינט המלחמה והקואליציה" על הליכוד: "היחידה שיודעת לחבר את כולם" • ניר ברקת על כל מה שמעסיק את הישראלים בימים אלו

בימים סוערים כאלו, במצב ביטחוני שלא זכור כמעט כמוהו, מלחמה עם זירות רבות, קרובות ורחוקות, לצד תמורות פוליטיות ושינויים טקטוניים בדעת הקהל ומצב המפלגות, בחרנו לשוחח עם השר ניר ברקת, שר הכלכלה, שנחשב לאחד מהמועמדים המובילים בקרב הטוענים לכתר בצמרת הליכוד וביקשנו לשמוע את עמדותיו על מגוון הסוגיות העומדות היום לפתחו של כל אזרח ישראלי, בפרט באתגר הכלכלי הניצב לפתחה של מדינת ישראל וברקת נחשב לאחד המבינים ביותר בתחום.

דרום, צפון ומרכז: הקרב הביטחוני

נפתח בעניין הביטחוני, קרבות קשים ברצועה והמלחמה נמשכת כבר למעלה מחודשיים. האם יש דד ליין לסיום?
ברור לחלוטין שהתמרון הצבאי הוא קריטי להצלחתנו ולמיגור החמאס. מה שלא קורה הוא העניין של הסיוע ההומינטרי, מבחינתי אנחנו צריכים להפסיק את הסיוע כל זמן שהחטופים שלנו בפנים והצלב האדום לא רואה אותם, הדבר הזה מחליש אותנו ואנחנו צריכים להפסיק ולעצור, בלי מים ובלי חשמל, אנחנו חייבים את זה לחטופים, זה אחד מאמצעי הלחץ.
החטופים נמצאים שם במצב תת אנושי, מספיק לשמוע את עדויות אלו שחזרו, אנחנו צריכים להציב את ביקורי הצלב האדום אצלם כתנאי להמשך הסיוע.

יאמרו לך שאינך רואה את התמונה המלאה של השיקולים המדיניים
האמריקאים מדברים אנגלית ואנחנו צריכים לדבר ערבית. השפה במזרח התיכון היא שונה. אני לא אומר לא לתת סיוע, אנחנו צריכים לתלות את זה בתנאי שתמורת זאת הצלב האדום יקבל גישה לחטופים והחטופות.
בקבינט לא יודעים את זה?
אני לא בקבינט, אני אומר את תפיסת עולמי ונקודת מבטי שמבוססת על תפיסת קיר הברזל של ז'בוטינסקי, לתת ג'סטה, מחווה הומניטרית לאויבינו בלי שהם נותנים לנו מחווה הומניטרית כלפי החטופים, זה לא מקובל, צריך לשנות את המשוואה מול חמאס. אין לנו שום סיבה לעזור להם כשהם מחזיקים את אנשינו בניגוד לכל האמנות הבינלאומיות ובינתיים הסיוע הזה לא הוכיח את עצמו בהיבט הזה.
האם אתה מסכים עם סדר העדיפויות של החזרת החטופים ולאחר מכן מיטוט חמאס?
הדברים משתלבים ביניהם. התמרון הצבאי מספק הזדמנויות, שני הדברים חשובים מאוד.
נשמעה ביקורת של חוסר השתתפות של השרים בלוויות נופלים וניחומי אבלים, זה נכון?
אני יכול לומר על עצמי, כמעט כל יום אני נמצא בהלוויות, בפגישות עם משפחות חטופים, והמון נוכחות בשטח גם בניחומי אבלים וגם בביקורי פצועים בבתי חולים. מדהים לראות את הנחישות של המשפחות השכולות שנסיים את המלחמה. אומרים לי תוודא שלא עוצרים לזכר הנופלים הגיבורים, זה מסר אחוד אצל כולם.
אתה רואה את עם ישראל במיטבו, קיבוצניקים ועירוניים, ימין ושמאל, אתה רואה את הביחד שהוא כל כך חשוב והכרחי לעתידה של מדינת ישראל. זו זכות וחובה עבורי. אני בא לחזק ויוצא מחוזק, זה מאוד חשוב לי ברמה האישית לראות ולהסתכל לאנשים בעיניים.
מה עמדתך על המצב בצפון?
כבר תקופה ארוכה מדי שאנחנו ללא הכרעה בצפון ואני מוטרד מכך. יש לנו עשרות אלפי איש שפליטים בארצנו וזאת תקופה ארוכה מדי. בדרום המלצתי בישיבת הממשלה להאיץ את שובם של התושבים מאחר והסיכון לחדירות ופלישה כפי שהיה כבר לא קיים וצה"ל עמוק בתוך עזה, כראש העיר ירושלים לשעבר אני חושב שהכי נכון הוא לשוב לשגרה במהירות, איום של ירי תלול מסלול לא היה הסיבה לפינוי ואין סיבה שהוא יעכב את שובם.
בניגוד לכך, בצפון נדרש להאיץ את ההגעה לפתרון בחזית הצפונית כי לא ניתן להשיב את התושבים וכל יום שעובר הנזקים לצפון מתגברים והזמן לא פועל לטובתנו, בניגוד לדרום שם הכתישה היא בכיוון הנכון.
פורסם על עלות דרסטית של פינוי התושבים למקום מבטחים.
התקציב הזה הוא קטן יחסית לעומת הסיכון של פלישה קרקעית שחייב לעלות בחשיבותו בצורה משמעותית. יש השלמה עם תרחיש של פלישה מצפון שמשתקת את חבל הארץ הזה, אנשים לא חיים בביתם, זה מקשה על השגרה, על העסקים, על הכלכלה, אנחנו חייבים להאיץ את התהליכים להרחקת כוחות חיזבאללה מהגבול ויפה שעה אחת קודם.
מה עמדתך על התרחיש של העברת רצועת עזה לשליטת הרשות הפלסטינית?
קודם כל השאלה היא מי ישלוט ברשות הפלסטינית, הם אוייב ומבחינתי אין הבדל בינם לחמאס. הם מדברים את אותה שפה של השמדת ישראל ומשלמים לטרוריסטים, מיליון דולר למי שנכנס לכלא על רצח ישראלי, הם מלמדים את הילדים שלהם לרצוח יהודים, הם לא ראוים לשלוט לא רק בעזה אלא גם ביהודה ושומרון.
יאמרו לך שאם יש בסיס שלטוני סביר ביו"ש זה אודות לשליטת הרש"פ, לא למרות.
זאת טעות אסטרטגית. חולשה אסטרטגית. לומר הם אולי קצת פחות גרועים ולכן נשתף איתם פעולה זה בלתי מתקבל על הדעת. בשביעי באוקטובר קרה משהו, החמאס ניצל הזדמנות שהייתה לו והרשות ממתינה להזדמנות שתהיה לה עם 20,000 חמושים. לך תדע מה הם מתכננים מחר בבוקר כשתהיה להם ההזדמנות.
אתה מצטרף לזעקת ראשי ההתיישבות שקולם לא נשמע מספיק. אתה רואה שינוי בשטח?
ההתיישבות אכן בסיכון לא מבוטל אך לא רק. גם כפר סבא למשל, יישוב שקט והמרחק מהגבול לכפר סבא עבור 5,000 לוחמים פלסטינים הוא לא יותר מהמרחק בין רמאללה לפסגות. אלו מרחקים של כמה דקות נסיעה עם ג'יפים. יוכלו להגיע מהגדה לכפר סבא ולפתח תקווה וכמובן גם ליישובים ביו"ש ואנחנו צריכים להיערך לתרחיש אחר. הם הרי תומכים בטבח של ה-7 באוקטובר, אבו מאזן הוא לא הפתרון הוא הבעיה.
אז מה הפיתרון?
קיר הברזל של זבוטינסקי, לומר כל עוד אתם לא מכירים בזכותנו לחיות בשלום במדינת ישראל נתייחס אליכם כאויבים וה-7.10 מוכיח שאין פרטנר עם מי שחותרים להשמדת מדינת ישראל. ייתכן שיש חברי קבינט שחושבים שהרשות היא פתרון, אני רואה אותם כבעיה וגם אם לתקופות מסוימות הם היו קצת פחות מיליטנטיים אסור ליפול בפח הזה. הם אויבי ישראל ואסור להכניס פועלים מהם ואנחנו לא רוצים לשמוע מהם כל זמן שלא שינו את עמדתם.
מה נדרש לעשות בעזה ביום שאחרי?

כרגע צריך להדגיש בעיקר מי לא. מי שנמנה על שונאי ישראל לא יוכל לנהל את עזה. לא חמאס ולא הדומים להם, לא יוכלו להיכנס לנעליהם ובוודאי לא הרש"פ כי זה אותו אויב.

הוצאות מול השקעות: הקרב על התקציב

מה יש לאגף התקציבים ושר האוצר נגדך? מדוע נאלצת להיאבק על 240 מיליון ש"ח למשרד הכלכלה?
אני לא יכול לתת הסבר לכל דבר. תפיסת עולמי הוא שככל והדבר קשור לתקציבי מדינה יש הבדל משמעותי בין הוצאה להשקעה. מדינת ישראל חייבת, בפרט במשבר, להרחיב את הסיוע לעסקים. הייתה לנו מחלוקת גדולה בנושא ואני טענתי שאנחנו צריכים לעשות הכל לסייע לעסקים בתקופת המלחמה. אם אתה נותן סיוע חלקי לעסק והוא פושט את הרגל כל הכסף של המדינה הלך לפח, אם נתת יותר והעסק ניצל הרווח כולו שלך ואם נתת יותר מדי אתה מקבל את זה חזרה במס הכנסה. כך שעדיף סיוע נדיב על פני סיוע קצר, לשמחתי בסופו של דבר הם קיבלו את העמדה שלי.

בנוסף, חייבים לסייע לעסקים בפריפריה, זה סיוע שהולך לעסקים בגולן ובגליל, בנגב וביו"ש, עסקים שקשה להם, וזה סיוע שמעיף צמיחה. זה מסייע להם לא רק לצלוח את המשבר אלא מסייע לנו להפריח את הכלכלה במקומות שיש לנו עניין רב בכך. זאת השקעה של 25% כך שהתקציב של 240 מיליון ש"ח סיוע לעסקים יניב למדינה מיליארד ש"ח ופעילות כלכלית של כמה מיליארדים בפריפריה.
המחלוקת שלי עם האוצר היא לעשות הבחנה ברורה בין הוצאות להשקעות. זה לגיטימי לעשות קיצוצים אבל תעשו את זה בהוצאות ולא בהשקעות.
הביקורת שלי על האוצר הוא שאגף התקציבים לא יכול להיות תחליף לעבודת מטה ולקשר שיש לנו עם כל הארגונים והסיורים בשטח שאנחנו עושים כל יום ונפגשים עם אנשי עסקים ומבינים את האתגרים, מכירים את ראשי הערים, אזורי התעשייה והעסקים שזקוקים לסיוע, אנחנו חיים איתם כל היום ותופרים להם חליפה והציפייה שלי היא שיבינו שהמשרד שלנו לא מייצר הוצאות אלא מייצר צמיחה ותנופה ובמיוחד בזמן הזה.
במבחן התוצאה האיום לא להצביע על התקציב עבד.
בסוף הנושא הזה חשוב לממשלה וחשוב למדינה. נלחמתי על דבר גדול וזה הסיוע לעסקים. הציפייה שלי היא שגם בתקציב 2024 תהיה התייחסות נאותה לכך. מאיפה המדינה מייצרת את הכסף שלה? מהעסקים, איך אפשר ליישב את הגליל והנגב? באמצעות תעסוקה וצמיחה, אז אני לא יכול להצביע על תקציב שמנוגד לאינטרס של מדינת ישראל.
אני רוצה להודות גם לראש הממשלה, גם לשר האוצר וגם לאגף התקציבים שבסופו של דבר הבינו את העניין והובילו אותו למקום המוצלח ולסיום טוב. אני מודה לכולם.

חזית ההסברה: הקרב על התודעה

נעבור לעניין ההסברה. אתה פעיל רבות בזירה הבינלאומית, היית בארה"ב, יש קשב לטיעונים שלנו?
אכן. יש לנו המון חברים בארה"ב, פגשתי בקונגרס ובסנאט תמיכה בלתי מסוייגת של שני צידי המגרש. גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים, מבינים היטב את האתגר שישראל נמצאת בפניו ונותנים תמיכה ברמה שלא זכורה כבר שנים ארוכות. זה לא מתחיל ומסתיים בביידן, זה רחב מאוד, 90% מחברי בית הנבחרים תומכים בישראל, יש לעיתים מחלוקות טקטיות אבל התמיכה רחבה.
אחד הדברים הכי חשובים היה להגיד להם תודה על הסיוע והתמיכה, לחזק אותם ולהודות לתומכי ישראל מכל עברי המתרס.
אני משתדל כל הזמן להציג להם את הצורך לדבר ערבית ולא אנגלית. אחד האתגרים שלנו הוא הלב הרחב של האמריקאים, הם מסתכלים על המזרח התיכון בעיניים סובייקטיביות אמריקאיות והאתגר הוא שהשיח שלנו אינו עם האמריקאים אלא עם חמאס-דאעש. האמריקאים מבינים והם דורשים מדי פעם ג'סטות, הדוגמא של הג'סטה עם הדלק ומים שדופקת אותנו וכפי שאמרתי צריך לעצור את הכל בוודאי עד שהחטופים שלנו יראו את הצלב האדום.
בשורה התחתונה אני חושב שהאמריקאים הם שותפים אסטרטגיים של מדינת ישראל וצריך לדעת לעבוד איתם ולהודות להם וגם אם יש חילוקי דעות זה בסדר.

אחדות ישראלית: הקרב הפוליטי

נסיים בכמה משפטים על פוליטיקה כי אי אפשר בלי. איך אתה רואה את הצירוף של בני גנץ לממשלה?
תמכתי במהלך באופן מלא. בוודאי לתקופת המלחמה. זה חשוב גם לנראות, גם לאחדות המעשית בציבור שהיא תנאי הכרחי להצלחתנו וגם בהסתכלות קדימה לתקופה העתידית. אני חסיד של הרב מרדכי אליהו ז"ל ממנו למדתי כמה חשובה האחדות בעם ישראל.
מה אתה חושב שנכון לעשות הלאה בהיבט הפוליטי?
אני חושב שזה יהיה נכון להרחיב את קבינט המלחמה, כמו גם להרחיב את הקואליציה ברמה האידיאולוגית זה דבר חשוב ונכון. אני מאוד מאמין בליכוד, חושב שזאת המפלגה שיודעת לחבר את כולם, אעשה הכל על מנת שהיא תצמח ותתחזק ואעשה כל מה שאני יכול עבורה. בזמן הנכון אני יהיה שם להוביל את מדינת ישראל.